אהרוני ואח' נ' מיקוד בע"מ ואח'

פסק דין

התובעים הועסקו על ידי הנתבעת 1 (להלן: "מיקוד") כמאבטחים בסניפי משרד הפנים בירושלים.

לאחר שמיקוד הפסידה את המכרז לאספקת שירותי אבטחה למשרד הפנים, חדלו התובעים לעבוד אצל מיקוד והגישו תביעה זו לזכויות שונות בגין תקופות עבודתם וסיומן.

התובעים צירפו לכתב התביעה כנתבעת נוספת את הנתבעת 2 (להלן: "ההסתדרות").

לפנינו בקשת ההסתדרות לסילוק תביעת התובעים נגדה על הסף.

כתבי הטענות בהליך

עיקרו של כתב התביעה עוסק בעילות התביעה השונות של כל אחד מהתובעים נגד מיקוד, מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה או צו ההרחבה שהוצא להסכם זה. לגבי כל תובע פורטו בכתב התביעה תקופות עבודתם ועובדות נוספות המקימות לתובעים, לטענתם, זכאות לסעדים הכספיים השונים שנתבעו ממיקוד, ובכלל זה פיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר, פיצוי בגין הפסד זיכוי מס, פיצויי פיטורים, תשלום עבור הכשרה, הפרשי שכר בעד ימי אימון, דמי חגים, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, תוספת וותק, אש"ל, החזר ניכויים, דמי נסיעות וגמול בעד שעות נוספות ועוד.

בשולי כתב התביעה נטענו עילות תביעה כנגד ההסתדרות, כדלהלן:

א.נטען כי מיקוד ניכתה דמי טיפול ארגוני בסכומים העולים על המותר בהתאם להסכם המסגרת מיום 9.1.95 והעבירה סכומים אלה להסתדרות (להלן: "התביעה בגין ניכוי ביתר"). לעניין זה נטען כי על פי הסכם המסגרת על מעסיק לנכות כדמי טיפול בגין עובד שאינו חבר הסתדרות ואינו חבר ארגון עובדים אחר, עד 0.8% מהשכר אך לא יותר מתקרה שנקבעה ששיעורה בחודש 3/06 עמד על 100.40 ₪, ולגבי כל אחד מהתובעים ניכתה מיקוד סכומים העולים על המותר. לטענת התובעים, הם זכאים להחזר הסכומים שנוכו מהם ביתר גם מההסתדרות בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

ב.נטען כי על ההסתדרות לשלם לתובעים את סכומי דמי טיפול שנוכו משכרם והועברו להסתדרות, וזאת בשל כך שההסתדרות הפרה כלפי התובעים את חובת הייצוג ההוגן וטיפלה בעניינם באופן רשלני.

לגבי התביעה בגין ניכוי ביתר ישנו פירוט בכתב התביעה, לגבי כל שנות העבודה של כל אחד מן התובעים, של סך השכר, סך 0.8% מסך השכר שהוא הסכום המותר בניכוי, הסכום שנוכה בפועל וההפרש בגין אותה שנה. בהתאם לטבלאות שפורטו בכתב התביעה, תביעות התובעים בגין ניכוי ביתר הם:

א.התובע 1 - בגין עבודה בשנים 2007 ו-2008 – סך 212 ₪.

ב.התובע 2 – בגין עבודה בשנים 2004-2008 – סך 696 ₪.

ג.התובע 3 – בגין עבודה בשנים 2006-2008 – סך 326 ₪.

ד.התובע 4 – בגין עבודה בשנים 2005-2008 – סך 533 ₪.

ה.התובע 5 – בגין עבודה בשנים 2005-2008 – סך 341 ₪.

אשר לתביעה להחזר דמי טיפול בגין ייצוג בלתי הוגן, אנו רואים להביא את טענות התובעים בכתב התביעה כלשונן:

"160. משך כל תקופת עבודתם של התובעים, שיתפה הנתבעת 2 פעולה עם הנתבעת 1, לעניין העובדה שהנתבעת 1 שומרת, לכאורה, על חוקי המגן. כך למשל, הנתבעת 2 הוציאה מכתבים מהם עולה כי הנתבעת 1 שומרת, על זכויות עובדיה, בעוד שהדברים היו רחוקים מלהיות כן. כך לא רק שהנתבעת 2 הפרה את חובת הייצוג ההולם החלה עליה, ולא רק שלא עשתה דבר לאכיפת הזכויות מהעובדים שנאלצו לשלם כספים לקופתה, אלא הלבינה את אי החוקיות שדבקה בנתבעת 1.

161. בהתנהלותה זו מחפה הנתבעת 2 על הנתבעת 1 ומאפשרת לה להמשיך ולהפר את זכויותיהם של העובדים המוחלשים ביותר. הנתבעת 2 חוטאת לתפקידה – להגן על זכויות העובדים, כך למעשה בחסותה של הנתבעת 2 מבוצעות כל הפרות החוק שפורטו בכתב התביעה.

162. השבת הסכומים האמורים נתבעת נוכח היעדר טיפול ו/או טיפול רשלני של הנתבעת 2, לרבות התעלמותה מזכויות עובדי השמירה, אשר ממשכורתם הדלה, מנוכים דמי הטיפול האמורים, המועברים ישירות לקופתה של הנתבעת 2.